הרופאים הבטיחו, רחל אמנו תקיים
רחל בת שבע
י"ב תשרי תשע"ב, מסדרונות בית החולים תל השומר בתל אביב.
הקירות כאן כבר ספגו הרבה מחזות אימה ורגעי חרדה, אבל בכל זאת עוררה תשומת לב מיוחדת ההמתנה מורטת העצבים של האברך הצעיר. תוך כדי שהוא כוסס את צפרניו בעצבנות יתר כאשר המתח שעל פניו מאותת על מצוקה בלתי נשלטת. הוא רץ מפינה לפינה ומכסא לכסא, מנסה להירגע אך ללא הועיל. הן זוגתו שוכבת כאן בפנים על ערש דוי, הרופאים נלחמים להציל את חייה.
בל נשכח, מדובר באשה צעירה שעדיין לא חלפה שנה מאז נישואיה, כאשר לפתע, בערב יום הכיפורים התמוטטה ואיבדה את הכרתה, בעלה הצעיר, אברך בן תורה מובהק שזה עתה יצא לראשונה בחייו מספסל הישיבה ולא למד מעודו איך להתמודד מול העולם הגדול ותלאותיו, מוצא את עצמו מבלה את תפילות יום הכיפורים בבית הכנסת שברכז הרפואי תל השומר, וכעת הוזעק לנוכח הדרדרות נוספת במצב בריאותה של אשתו.
קול חריקת דלת חדר הטיפול נמרץ הקפיצה אותו לעמוד אל מול זוג רופאים אשר פניהם החתומות לא היה בהם בכדי להרגיעו כלל. "היכנס!" הם קראו לעברו.
בצעדים מדודים הוא מתיישב מול הרופא, הפונה אליו בקור מזג ובנימה החלטית: "תראה, חיידק אלים תקף את אשתך, היא נמצאת בסכנת חיים, הסיכויים להציל את חייה הינם קלושים ביותר, נותרה לנו אופציה יחידה בתור נסיון אחרון לבצע ניתוח חירום ולהוציא את אחד מאבריה הפנימיים אשר נגוף כולו בחיידק".
"אבל כתוצאה מניתוח זה הרי לא יהיה לנו סיכוי להביא ילדים לעולם" הזדעק במר נפשו האברך הצעיר שעדיין לא זכה להיפקד בזרע של קיימא.
"תשמע, אדוני, אתה לא מתחיל לקלוט את המצב בו נמצאת אשתך" קרא לעברו הרופא. "להביא ילדים אין שום סיכוי בלאו הכי, על זה אין כבר שום דיון, כעת השאלה אם להציל את חייה או לא".
משניסה להתווכח אתו, נזף בו הרופא קלות: אדוני היקר, תפסיק לחיות באשליות, תחיה את המציאות. להביא ילדים אין סיכוי, להציל את חייה יש סיכוי של 70% מול 30%. תוך חצי שעה אנו צריכים את תשובתך. כעת השעה 12:47 אני ממתין לך עד השעה 1:17, לא שניה אחת יותר. הרופא קם חזרה לעבודתו והשאיר את האברך ההמום בוהה במחשבותיו.
עוד מבט קל לעבר מיטת חוליה של אשתו השוכבת מחוסרת הכרה, וכמי שאחזו רוח תזזית דילג את חדר המדרגות, מתוך חוסר סבלנות להמתין למעלית.
הוא התפרץ לעבר הכביש ועצר נהג מונית כשהוא מפליט בקושי רב את המילים: "רחוב רשב"ם 23 בני ברק". לאחר בירור קצר הבין הנהג לנפשו ולמצוקתו, שם גז והחל לדהור לכיוון ביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, הן מה יוכל האברך הצעיר לעשות בעת מצוקה נוראה זו, הלא לפי דרך הטבע הסיכויים הינם קלושים ומאידך ניצבת כאן לפניו שאלה המצריכה הכרעה הלכתית ודעת תורה.
המונית עוצרת בחריקה ברחוב רשב"ם 23, הוא עולה ביעף את שתי שורות המדרגות, דופק בדלת כמו מטורף בזעקות נואשות: "זה דחוף, דחוף!", אל מול הדלת הזאת מתנקזות כל הצרות מכל קצוי תבל, מהבית הזה יוצאת האורה לכל תפוצות ישראל.
לאחר כמה דקות הדלת נפתחת הדלת על ידי הרבנית הצדקנית בת שבע קנייבסקי עליה השלום, בחיוך הרחב של אהבת ישראל היא פונה ברוך אל עבר האברך הצעיר, הרב אינו נצא, אולי אוכל לעזור לכם, ספר נא מה קרה? אני צריך את הרב דחוף קריטי!
הרבנית אשר לבה היה לב כל ישראל מנסה שוב, אולי בכל אופן אוכל לעזור? הוא מחליט לגולל את הסיפור הנוראי ופרץ דמעות שוטפות את עיניו, בקושי התחלנו את החיים, וכבר צרה צרורה כזאת, הבכי חנק את גרונו ועצר את שטף דיבורו.
"תראה" פותחת הרבנית בקול רחום "קבר רחל זה מקום של ישועות, רחל אמנו עברה יסורים עם ילדים, זה מקום שרואים שם ישועות".
סליחה, הרבנית, מה קבר רחל, נותרה לי בקושי רבע שעה להכרעה הגורלית, ואיך אספיק להגיע עכשיו עד קבר רחל, נסיעה של שעה לפחות?
לא, לא התכוונתי דווקא שתיסע לשם הרגע, תוכל להעביר את השם למוסדות קבר רחל, יש יהודי חשוב ששמו הרב קלוגר הוא הקים את מוסדות קבר רחל. אבא שלי [מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל] מעיד עליו תמיד כי כל מעשיו לשם שמים, ומסיבה זאת כל מי שהוא שותף שם רואה שם ישועות גלויות. הרבנית לא הסתפקה בהצעה, היא פנתה לעבר מגירה שבמטבח ביתה שלפה פתק עליו היה רשום מספר הטלפון, ואמרה לו: "תחייג אחד שמונה מאות שמונה מאות שמונה שש שלוש".
אבל, גמגם האברך, הרופאים הבטיחו שלא נביא עוד ילדים לעולם. "תפסיק עם השטויות, מה הם יודעים, הרופאים הבטיחו, אל תדאג רחל אמנו תקיים" – פסקה הרבנית נחרצות.
היא הוסיפה ואמרה: אני בטוחה שבעזרת ה' תראו ישועות, גם בעלי הרב שליט"א מפנה לשם תמיד אנשים הזקוקים לישועה, אם נתתם לרחל אמנו, אני בטוחה שאשתך תבריא ויהיה לכם בעזרת ה' ילדים צדיקים ועובדי ה'.
על אתר הרים האברך טלפון למוקד קבר רחל העביר את השם, ומנין של תלמידי חכמים העומדים מידי יום ביומו בקבר רחל לאמירת כל ספר התהלים, קבלו את השם כאשר הם שופכים שיח ותחנונים מעומק הלב לרפואתה, וכך חזר בצעדים בטוחים לעבר מחלקת טיפול נמרץ, כאשר הוא שם בטחונו בהשי"ת כשהוא ממלמל לעצמו את המילים ששמע זה עתה מפי הרב קלוגר: "אצל השי"ת הכל אפשר והכל יכול להיות כהרף עין".
"לא לנתח" הוא פונה לעבר הרופאים ההמומים, הם ניסו לשדל אותו ולהפעיל את כל כושר השכנוע אך ללא הועיל, "בזכות רחל אמנו נראה ישועות".
מסכן, הרהרו לעצמם בקול הרופאים והאחיות, הריחוף שלו מוביל אותו לחוסר אחריות והפקרות של ממש. הם החתימו אותו על מסמך בו הוא מצהיר כי הוא נוטל על עצמו את האחריות על התוצאות ההרסניות של עיכוב ביצוע הניתוח.
24 שעות חלפו מאז, יום י"ג תשרי לפנות ערב, הצוות הרפואי ממתין בסבלנות ליציאת נשמתה, ואילו האברך בטוח ונחוש באמונה שלימה. ולפתע קרה הלא יאומן, היא פקחה את עיניה, הזיזה רגל ימין, רגל שמאל, קול צווחה נשמעת מפי האחות שמבחינה בכך ראשונה. "רגע, תראו מתחולל פה נס רפואי לעיננו, נגד כל הסיכויים"!
יום ראשון של חג הסוכות לפנות בוקר כבר הביא האברך בידים רוטטות מהתרגשות את ארבעת המינים אל חדרה של אשתו שפתחה את פיה ובקול צלול בירכה: "ש-ה-ח-י-י-נ-ו ו-ק-י-מ-נ-ו ו-ה-ג-י-ע-נ-ו לזמן הזה" המילים האלו קיבלו עתה משמעות כה אחרת כה חגיגית כה משמחת. אכן, זמן שמחתינו.
בערב שמחת תורה כבר השתחררה האשה לבית הוריה לחוג את שמחת התורה בצל משפחתה, הצוות הרפואי כולו שפשף את עיניו והביט אחר פסיעותיה כאחד האדם. הרופא שחתם על כתב השחרור הסמיק כולו, ספק מהתרגשות ספק מבושה על נבואתו הקודרת שלא התגשמה ועל הבטחתו שלא התממשה.
עצב היתה מהולה בשמחתם של הזוג הצעיר, כאשר תכניתם להגיע לביקור משותף לביתה של הרבנית קנייבסקי מיד אחר החג ולהודות לה על ברכותיה ועצתה הופרה לאחר שלפתע חשך עולם בהסתלקותה הפתאומית של הרבנית קנייבסקי בשבת חול המועד סוכות. את סיפוקם מצאו בביקור נרגש בקבר רחל ביום ההילולא י"א חשון, באמירת כל ספר התהלים מתוך הודאה עצומה ושבח לבורא עולם ית"ש על הישועה העל טבעית ששלח בזכות רחל אמנו.
אך החלק האמיתי של הסיפור עוד לפנינו:
בני הזוג אכן הרגישו מאושרים עלי אדמות על החיים שנתן להם בורא עולם במתנה אבל עדיין קיננה דאגה בלבם לנוכח עתידם, האם יזכו עוד אי פעם לחבוק ילד משלהם, כעבור חודש קמו ועשו מעשה, הם חזרו שוב לקבר רחל, שפכו שם שיח באמירת כל ספר התהלים בדמעות שליש, חזרו וקיימו את הסגולה אותה קיבלו מהרבנית קנייבסקי ע"ה, הם פנו למוקד קבר רחל וקבלו על עצמם את הוצאות החזקת מנין חצות, ובאותו לילה בשעה 2:30 לאחר תיקון חצות כאשר הטלפון בביתם צלצל ועל הקו נשמע קולו של הרב קלוגר באמירת ה"מי שברך" לקול זעקת "אמן" של עשרות רבני כולל חצות, הם הצטרפו מביתם בתפילות נרגשות שהצטרפו לצעקתה של רחל אמנו, ובקעו רקיעים.
הלילה הזה היה אור לי"א כסלו תשע"ב.
ביום י"א אלול תשע"ב, שוב באותו בית חולים, תל השומר, אמנם במחלקה אחרת, והפעם במחלקת יולדות. מזל טוב!!!! בת בכורה נולדה לזוג המאושר. השמחה פרצה גבולות.
קשה לכם להאמין? לצוות הרפואי שטיפל בה לפני 11 חודש היה קשה יותר להאמין, כמנצח פנה הבעל מיד אחר הלידה לעבר המחלקה האונקולוגית, ושאל את הרופא שזיהה אותו מיד: "תגיד לי אשתך עוד בחיים?" "כן, אולי תהיה מעונין לבוא לראות אותה?" שאל הבעל.
הרופא שהסתכל עליו כמי שמהתל בו, החליט לנסות, נו, בוא נראה אותה, הוא צעד אחריו עד לפתח חדרה, כשהרופא ראה אותה חובקת בחום את תינוקה החינני כמעט והתעלף מהתרגשות, "נס רפואי ברמה כזאת לא ראיתי מימי". לאחר שהאברך סיפר לו על קבר רחל אמנו ועל העצה של הרבנית קנייבסקי הוא הפטיר "יש אלוקים בשמים ואמא בארץ".
בשעות הלילה פנה האברך לעבר ביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, בעלותו על המדרגות נזכר באותם רגשות שאפפוהו במקום זה לפני 11 חודש, ופיו מלמל שבח ותהלה לכל יכול ית"ש, האברך ואשתו הבינו כי השם הטבעי ביותר לילדת הנס ןהפלא הוא "רחל", אך בכל זאת רצו גם לקוראה בשמה של הרבנית קנייבסקי, ואז באה ההכרעה של מרן שליט"א:
ויקרא שמה בישראל רחל בת שבע.
